<h1>שבלי הלקט סימן נ"ז</h1>
<h2>דף יח:</h2>
והא דאמרינן דבשיל ולא בשיל אסור להטמין אלא אם כן שדא ביה גרמא חייא, פירש ה"ר שמחה זצ"ל, דווקא כשבישל קדירה אחת לצורך היום והלילה, דאיכא למיחש שמא יחתה בגחלים למהר בישולה לפי שרוצה לוכל ממנה בלילה. אבל אנן דאית לן תרי קדרי חדא לרמשא וחדא לצפרא, לא חיישינן למימר שמא יחתה בגחלים דהא אקצייה לקידרא דצפרא מדעתיה.
<h2>דף לז:</h2>
והאי דפסקינן בפרק כירה כל דבר שמצטמק ויפה לו אסור, אליבא דמאן דאסרי הוא. וכתב רבינו חננאל, ורבינו ישעיה ז"ל בשם רב שרירא גאון זצ"ל, דלית הילכתא כוותייהו אלא כר' יוחנן דשרי. וכן פסקו רוב הגאונים ז"ל בדבר שמצטמק ויפה לו מותר.
<h2>דף מז:</h2>
ויום טוב שחל להיות בערב שבת היה מקפיד רבינו יהודה בר נתן זצ"ל שלא להטמין באבנים, דסבירא ליה דאסור דהוי כמו בנין. ואחי ר' בנימן נר"ו כתב דאין להקפיד בכך, שלא אסרה תורה אלא בניין קבע, ורבנן גזרו על בניין עראי משום בניין קבע, כדאמרינן [ביצה ל"ג ע"א] אמר רב נחמן אבנים שלבית הכסא מותר לצדדן בשבת, דבניין קבע אסרה תורה, בניין עראי לא אסרה, וגזרו רבנן על בניין עראי משום בניין קבע, והכא משום כבודו לא גזרו רבנן. הכא נמי יש לומר דמשום כבוד שבת לא גזרו רבנן. כתב רבינו ישעיה זצ"ל, שהאבנים שהאשה מסבבת בהן את הכירה מותר לטלטלן בשבת, כיון שטמנה בהן מערב שבת. וכן נראה בעיניי, דאמרינן פרק במה אשה יוצאה [ס"ה ע"ב] פורפת על האבן ועל האגוז כול', ובלבד שלא תפרוף בתחילה בשבת. אמר אביי סיפא אתאן למטבע. ופירש רבינו שלמה זצ"ל סיפא אתאן למטבע דלאו בר טילטול הוא, אבל אבן שהוקצה לכך ראויה לטלטל. משמע מהכא דכיון דאחשבה מבעוד יום בפריפתו הוקצה לכך ומותר לטלטלה. והוא הדין באבנים שסוגרין בהן את הדלת, כיון שהן מיוחדין ומוקצין לכך מותר לטלטלן. וכן כתב רבינו ישעיה זצ"ל גבי הטמנה פרק במה טומנין, שכיון שטמן בהן הותרו ומותר לטלטלן בשבת, דלא שנא אבנים מגיזי צמר. ובפרק כל הכלים בשמעתא דפקק החלון כתב, דכל דבר שנעלו הדלתות בהן בחול יכול לטלטלם בשבת ואפילו באבנים, וכל שכן אם ייחדם והזמינם לכך שנעשו כלים מיוחדין לכך במחשבתו ואע"פ שאינן לא קשורין ולא תלויין בדלת או בחלון.
ועל הטמנת פירות חיין כמו שאנו רגילין להטמין, מצאתי מתירין, ותולין הטעם משום דנאכלין כשהן חיין. וזהו נוסח לשונם. על פירות שאנו רגילין להטמין בחמין כמות שהן כגון תפוחין ושאר פירות, אמר לן ר' מאחר שהן נאכלין כשהן חיין מותר להטמינן ולא גרע ממאכל בן דרוסאי ואם נתבשלו אין בכך כלום. וכל דבר שאינו נאכל כמות שהוא חי כגון בצים אסור להטמינן חיין אם לא נתבשלו תחילה כמאכל בן דרוסאי. והנראה בעיניי דמותר להטמין בצים חיין או בשר חי ואע"פ שאינו מתבשל כמאכל בן דרוסאי קודם שתחשך. וראייה לדבריי, דהא בהדיא אמרינן בסוף פרק קמא דשבת [י"ח ע"א] השתא דאמר מר גזירה שמא יחתה בגחלים, האי קידרא חיתא שפיר דמי, בשיל ולא בשיל אסיר. ופירש רבינו שלמה זצ"ל השתא דאמר מר דהנחת קדירה לא אסרו אלא משום חתייה, האי קדרא חייתא שפיר דמי לשהויה לכתחילה בתנור מבעוד יום והיא מתבשלת כל הלילה דודאי חיתא לאו אדעתיה למיכל באורתא, ומשום למחר לא אתי לחתויי, אבל אם היתה הקדירה בשיל ולא בשיל, אסיר שמא יחתה לוכל ממנה בלילה. ואי שדא ביה גרמא חייא שפיר דמי, דגלי אדעתיה דלמחר קא בעי לה ולא אתי לחתויי. הא למדת, דכל דבר שהוא לצורך מחר, בין חי בין מבושל, מותר להטמינו. והא דאמרינן אין צולין בשר בצל וביצה אלא כדי שיצולו מבעוד יום, התם מיירי כגון שהניחם על הגחלים ממש ודילמא אתי לחתויי. וכן מוכיח לשם, דכל היכא דליכא למיחש לחתויי מותר. ומה שצריך לו לסעודת מחר ליכא למיחש לחתויי.
ועל ענין ההטמנה שאנו טומנין מערב שבת לצורך השבת, כתב בעל התרומה מותר לתת הקדירה מערב שבת על הפטפוט שקורין טריפיד אע"פ שיש אש תחתיו ושוהא שם הקדירה בשבת. אם התבשיל הוא כמאכל בן דרוסאי, מותר לשהותו על גבי כירה אע"פ שאינה גרופה וקטומה ואפילו מצטמק ויפה לו, אבל צריך שיתנה מבעוד יום כדי שתתחמם אם היא צוננת, דהא תנן לא יתן עד שיגרוף ומפרשינן לא יחזיר אפילו מערב שבת, אבל לסמוך הקדירה אצל האש מותר אפילו סמוך לחשיכה ממש. אבל אם אינו כמאכל בן דרוסאי אסור לשהותו על גבי כירה שאינה גרופה וקטומה אפילו מבעוד יום. ורבינו שלמה זצ"ל כתב אנן דמשהינן קדירה על גבי כירה שאינה גרופה וקטומה, אדחנניה סמכינן, דאמר כל שהוא כמאכל בן דרוסאי מותר לשהותו על גבי כירה אע"פ שאינו גרוף ואינו קטום, דהא תנן סתם מתניתין כוותיה, כדאמרינן הא קרמו שרי, ואע"ג דלא בישל כל צורכו, ואמר רב ששת משמיה דר' יוחנן כוותיה דמתניתין דפרקין משום חזרה הוא דבעי גרופה וקטומה, אבל לשהות לא. וגדולה מזאת כתב רבינו ישעיה זצ"ל, דכל מידי דשרי להשהותו על גבי כירה שאינה גרופה וקטומה, שרי נמי לטומנו אפילו בדבר המוסיף הבל מבעוד יום. וכל שכן הוא. ולא נאסר להטמין אלא דבר שאסור להשהות, דאע"ג דבדבר המוסיף הבל ליכא למיחש לחתויי גזרינן שמא יטמין ברמץ, כדאמרינן בפרק במה מדליקין. ודווקא במה שהוא עתיד לוכל בלילה איכא למיגזר שמא יחתה כדאמרינן בפרק קמא. והטמנה זו מבעוד יום היא, משום הכי מחלק בין דבר המוסיף לדבר שאינו מוסיף, אבל לאחר חשיכה אסור להטמין אפילו בדבר שאינו מוסיף, גזירה שמא ירתיח. וכתב אחי ר' בנימן נר"ו מכל מקום אע"פ שאנו מתירין ההטמנה לצורך מחר, נראה שצריך להניח הקדירה על גבי הפטפוט שלא תהא הקדירה עומדת על גבי הגחלים, שאם יניחנה או יסמכנה על גבי הגחלים, פעמים שמוצא שם גחלים בוערות למחר ויהא אסור להוציא את הקדירה, שאי אפשר להוציאה שלא יניע גחלים וילחישן. וקרוב הדבר לבוא לידי חיוב. ובספר יראים אוסר אפילו לומר לגוי להוציאה בשבת מן האש. הילכך הנכון להושיב את הקדירה על גבי הפטפוט, או על גבי אבנים, שלא תגע הקדירה באש כלל, או יסיר האש מצד אחד לכירה והקדירה ישים לצד אחר שלא תגע באש.
